<h1>שו"ת התשב"ץ ח"א סימן ק"א</h1>
<h2>דף כז.</h2>
ואף על פי שטומאת זיבה חמורה מטומאת קרי, וטומאת נדה חמורה מטומאת פולטת שכבת זרע, אפילו הכי כשתיקן עזרא טבילה לבעלי קריין לא היתה בכלל תקנתו זב ונדה, שלא מפני הטומאה תיקן טבילה, שכל הטמאים מותרין הם להתפלל ולברך בלא טבילה, דהא קיימא לן [בכורות כ"ז ע"א] דנדה קוצה לה חלה ומברכת קודם שתטבול, שתקנת עזרא אינה אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים, וכיון שמפני טעם זה היתה תקנתו אם כן אין בכלל תקנה זו אלא בעל קרי, לא זב, וכן פולטת שכבת זרע, ולא נדה, דזב ונדה מתפללין ומברכין בלא טבילה, ובעל קרי ופולטת אסורין. וזהו שאמרה המשנה [ברכות כ"ו ע"א] שהבאת בכתבך זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה דם צריכין טבילה ורבי יהודה פוטר, כלומר דאף על גב דמשום זיבות ונידות לא מיחייבי בטבילה, משום קרי בימי זיבות ופליטה בימי נידות מחייבי בטבילה, ורבי יהודה פוטר לאו משום דסבירא ליה דבעלי קריין לא צריכי טבילה כרבי יהודה בן בתירא [שם כ"ב ע"א], אלא דסבירא ליה כיון דטבילה זו אינה מטהרת טהרה גמורה פטור. ורבי יהודה בן בתירא סבירא ליה דאין דברי תורה מקבלין טומאה ואין צריך טבילה כלל, והכי קיימא לן, וכן נהגו בארצותינו להתפלל בלא טבילה ובלא נתינת תשעה קבין. ויש מקומות נוהגין בעלי קריין לטבול לתפילה, וכמו שכתב הריא"ף ז"ל בפרק מי שמתו [ברכות י"ג ע"ב]. וזה מספיק במקום זה.
